מכון קורות
 
 
המוזיאון הוירטואלי לתיעוד קורות עם ישראל
סיפורי החיים שלכם - סיפור ההיסטוריה שלנו
 
       
       
       
צרפת רוסיה ישראל
FR RU US ISR
     
 
   
 
קורות עם ישראל
 
           
הנער שהתבדח במבחן קבלה ל'הגנה' - מתוך סיפור חיים של השופט מר גבריאל בך
 
תיעוד סיפורי חיים של שופט בית המשפט העליון מר גבריאל בך:

"יום אחד בשנות ה 40' כשעוד הייתי תלמיד תיכון בירושלים באו ואמרו שמי שמוכן להתנדב ל'הגנה' שיגיע למקום זה וזה בעיר בשעת לילה מאוחרת.
התלבטתי מה לעשות. סיפרתי להורי ואבא שלי די הבין אותי, אבל אמא לא רצתה שהילד שלה ילך לאיזה מקום לא חוקי במיוחד שהייתי עדין תלמיד בית ספר.
בסוף החלטתי, 'כן', אני רוצה להיות שם.



באתי לאותו מקום שנאמר לי והרגשתי מיד שהם רוצים לעשות על הנוער רושם.
דפקתי ונפתחה הדלת. בפנים היה חושך גמור. נכנסתי פנימה ושמעתי 'בום' כשהדלת נסגרה לפתע ונשארתי בחושך. פתאום האירו עלי באור חזק הישר לתוך הפרצוף, ואיזה גבר עם פנס על יד הנעל אמר לי 'בוא אחרי'. הלכתי אחריו והוא נעלם. פתאום בא מישהו אחר ואמר: 'בוא אחרי'. הכניסו אותי לאיזה חדר ושמה ישבה ועדת קבלה מאחורי שטיח ששימש כפרגוד שחצץ בינינו. שוב האירו עלי באור כזה מסנוור לתוך הפנים. זה כבר לא מצא חן בעיני. הייתי נער גאה בן 16, ואיך זה פה מתנהגים אלי בצורה כזו.
החלטתי שאני לא משחק את המשחק שהם מצפים ממני...
ואז הם שואלים: 'גבריאל בך, האם אתה מוכן למות בעד המולדת'?
מיד אמרתי: 'למות? זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות! אני מביא הרבה יותר תועלת כשאני חי ובהחלט אין לי שום כוונה למות'!
ואז הם שאלו: 'האם אתה מוכן לעבוד למען הארגון ביום ובלילה'? ואני עניתי, 'בלילה? אני מעדיף לעבוד ביום'.
באותה תקופה היה אירוע קשה כשיוסף אבידר שהיה ראש לשכת ההדרכה במטה ההגנה איבד יד בעת אימון ברימון. הוא העביר לחניכים שיעור בנושא שימוש ברימוני יד, ופתאום, בחדר מלא אנשים צעירים, השתחררה הנצרה והוא הבין שבעוד כמה שניות הרימון יתפוצץ בחדר. לא היה לו זמן להגיע דרך כל האנשים לדלת אז הוא רץ לחלון להשליך את הרימון החוצה אלא שבחוץ ישבו ילדים. הוא החליט להחזיק את היד עם הרימון מחוץ לחלון והרימון התפוצץ בידו והוא איבד את היד.
ואז שאלו אותי 'גבריאל בך! נניח שאתה יושב בחדר, ואתה מלמד ילדים איך להפעיל רימון יד והחדר מלא ילדים. פתאום הנצרה נפתחת ואתה מבין שבעוד כמה שניות הרימון יתפוצץ, אתה רץ לחלון ואתה רואה בחוץ ילדים. מה תעשה'?
אמרתי - 'מסכנים הילדים שם למטה'.
אמרתי להם, 'תראו. אני מכיר את הסיפר הזה. תעזבו אותי. אני מבקש שתקבלו אותי וזהו. מה אני הייתי עושה במצב כזה אני הרי לא יודע להגיד מראש. אני מקווה שהייתי גיבור כמו ידידנו אבל אני לא יכול להגיד את זה בוודאות. אבקש מכם: אם אתם רוצים קבלו אותי ולא, לא צריך לבחון אותי עם הדבר הזה'.
ולמרות זאת, ואולי בגלל זאת - התקבלתי.

[שופט בית המשפט העליון לשעבר השופט גבריאל בך - ירושלים]

זה היה קטע מתוך סיפורי חיים של שופט בית המשפט העליון לשעבר השופט גבריאל בך, 
לתיעוד סיפור חיים שלך או של בן משפחתך לחץ כאן 
 
כעת באתר 
 
תיעוד
 
זכרונותיו של זוכה פרס נובל, פרופ' ישראל אומן
 

 
זכרונות שופט בית המשפט העליון לשעבר השופט גבריאל בך


 
מזכרונותיו של מפקד חיל האויר לשעבר אלוף אביהו בן נון
 

 
זכרונותיה של גב' שושנה מתוסוב


 
זכרונות אלוף במיל' עוזי דיין יו"ר מפעל הפיס
 

זכרונותיו של מר עזריאל הירש
 
 עזריאל הירש
 
זכרונותיה של גברת נעמי חביב
 
נעמי חביב

על 'הבחורות ההן' שטמנו בחזה פרבלום
זכרונות איש אלכסנדרוני שמעון קוטנר




מזכרונותיו של מר ישראל חביב איש 'ההגנה'

 
   
מכון קורת - המוזיאון הוירטואלי לתיעוד קורות עם ישראל 

 

צור קשר: 052-4239706
       
כתיבת ביוגרפיה אודות מכון קורות כתיבת ספר זיכרון כתיבת ספר אישי
קו קו קו קו
כתיבת סיפור חיים הפקת ספר זכרונות משפחתי תיעוד לארגונים, רשויות ומוסדות תיעוד סיפורי חיים
קו קו קו קו
       
       
אינסטגרם טויטר גוגל + פייסבוק
 
         
בניית אתרים ג'ינט בניית אתרים ג'ינט מפת אתר תודות: תמונת הצנחנים בכותל: דוד רובינגר. ילדים בשדה כלניות: יאיר אפל כל הזכויות  שמורות למכון קורות | האתר עוצב ע"י אהובי כ"ץ-ונונו  
בניית אתרים - ג'ינט פיתוח