מכון קורות
 
 
המוזיאון הוירטואלי לתיעוד קורות עם ישראל
סיפורי החיים שלכם - סיפור ההיסטוריה שלנו
 
       
       
       
צרפת רוסיה ישראל
FR RU US ISR
     
 
   
 
קורות עם ישראל
 
           
הצלה אחר הצלה – ותמיד ברגע האחרון - מתוך סיפור חיים של השופט מר גבריאל בך
 
סיפור חיים אישי של שופט בית המשפט העליון מר גבריאל בך:

היה לנו מזל בלתי רגיל כשעזבנו את ברלין להולנד בשנת 38' - שבועיים לפני ליל הבדולח.
רצינו כבר לעזוב קודם, ואפילו יצאנו כבר מהבית לבית מלון אלא שאז באו אנשי גסטאפו ולקחו לנו את הדרכונים. זו היתה התקופה של המשבר בין גרמניה לצ'כוסלובקיה והגרמנים שידעו שאבא מומחה בנושאי מתכות לא רצו לתת לנו לצאת מגרמניה מחשש שמא ימסור מהידע המקצועי הרחב שלו לאוייב. הדרכונים שלנו נלקחו מאיתנו ולא ידענו איך נצא מהמצב הזה.
והנה ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין הגיע לשיחות בהם נכנע להיטלר וכתוצאה מכך היתה הפוגה במתיחות ואז קיבלנו את הדרכונים בחזרה. עם כל הביקורת שנשמעת על צ'מברליין מבחינתנו האישית הסיטואציה הזו  הצילה את חיינו.
לאחר שהיינו בהולנד כשנתיים עלינו לארץ ישראל במרץ 1940 - חודש לפני הפלישה הגרמנית לשם. באנו ארצה על האניה 'פטריה' שבהפלגה הבאה שלה התרחש אסון בו נספו 200 מעפילים.
זאת אומרת, שוב, רגע אחד לפני התהום.
כשגרנו בגרמניה הלכתי לבית ספר תיאודור הרצל שהיה בית ספר ציוני בברלין ליד כיכר אדולף היטלר, אבל לאחר שעזבנו להולנד למדתי באמסטרדם בבית ספר מעורב עם ילדים גויים אבל ביניהם היו מאות תלמידים יהודים.
20 שנה מאוחר יותר, בהיותי בתפקיד בכיר במשפט אייכמן החבר הכי טוב שלי מהולנד שלא היה יהודי התקשר אלי לאחר שראה אותי בטלויזיה. הזמנתי אותו ארצה וכשנפגשנו הוא סיפר שלאחר המלחמה הוא עשה מחקר והתברר לו שכנראה מכל מאות התלמידים היהודים שלמדו בבית הספר הזה באמסטרדם אני אחד הבודדים שנשארו בחיים.
בהקשר זה, הכי זיעזע אותי כשקראתי שמפרוץ המלחמה ב 39' ועד מרץ 40' כשעזבנו את הולנד, היטלר קבע שבע פעמים מועד כניסה להולנד ותמיד דחה אותו ברגע האחרון. פעם האסטרולוגים שלו אמרו לו שמצב הכוכבים לא מוצלח, כמה פעמים היה מזג אויר גרוע, פעם הם שמעו משהו ב - BBC וחשבו שהאנגלים חושדים במשהו. בפעם השמינית, כשהם נכנסו - בדיוק לפני זה עזבנו את הולנד.
כששמעתי אחר כך מה קרה ליהדות הולנד, זה נתן לי חומר למחשבה במה תלויים החיים.
לכן הרבה אנשים חשבו שלאבא שלי יש חוש שישי מתי לנתק את עצמו, וכשהגנרל רומל היה בדרכו לארץ ישראל מכיוון לוב ומצרים כולם באו לאבא ושאלו אותו 'אדון בך, לאן עכשיו'?, אז הוא אמר, 'כאן התחנה האחרונה. מפה לא זזים'.
אנשים אמרו אז שכנראה בגלל זה שאדון בך החליט שמפה לא זזים לא היתה לרומל ברירה והוא היה חייב לחזור...

[שופט בית המשפט העליון לשעבר השופט גבריאל בך - ירושלים]

זה היה קטע מתוך סיפור חיים של שופט בית המשפט העליון בדימוס מר גבריאל בך
לתיעוד סיפור חיים שלך או של בן משפחתך לחץ כאן 
כעת באתר 
 
תיעוד
 
זכרונותיו של זוכה פרס נובל, פרופ' ישראל אומן
 

 
זכרונות שופט בית המשפט העליון לשעבר השופט גבריאל בך


 
מזכרונותיו של מפקד חיל האויר לשעבר אלוף אביהו בן נון
 

 
זכרונותיה של גב' שושנה מתוסוב


 
זכרונות אלוף במיל' עוזי דיין יו"ר מפעל הפיס
 

זכרונותיו של מר עזריאל הירש
 
 עזריאל הירש
 
זכרונותיה של גברת נעמי חביב
 
נעמי חביב

על 'הבחורות ההן' שטמנו בחזה פרבלום
זכרונות איש אלכסנדרוני שמעון קוטנר




מזכרונותיו של מר ישראל חביב איש 'ההגנה'

 
   
מכון קורת - המוזיאון הוירטואלי לתיעוד קורות עם ישראל 

 

צור קשר: 052-4239706
       
כתיבת ביוגרפיה אודות מכון קורות כתיבת ספר זיכרון כתיבת ספר אישי
קו קו קו קו
כתיבת סיפור חיים הפקת ספר זכרונות משפחתי תיעוד לארגונים, רשויות ומוסדות תיעוד סיפורי חיים
קו קו קו קו
       
       
אינסטגרם טויטר גוגל + פייסבוק
 
         
בניית אתרים ג'ינט בניית אתרים ג'ינט מפת אתר תודות: תמונת הצנחנים בכותל: דוד רובינגר. ילדים בשדה כלניות: יאיר אפל כל הזכויות  שמורות למכון קורות | האתר עוצב ע"י אהובי כ"ץ-ונונו  
בניית אתרים - ג'ינט פיתוח