מכון קורות
 
 
המוזיאון הוירטואלי לתיעוד קורות עם ישראל
סיפורי החיים שלכם - סיפור ההיסטוריה שלנו
 
       
       
       
צרפת רוסיה ישראל
FR RU US ISR
     
 
   
 
קורות עם ישראל
 
           
להגיע לכותל או לירח מה יותר סביר? - מתוך סיפור חיים של פרופ' ישראל אומן
 
מתוך סיפור חיים אישי של זוכה פרס נובל פרופ' ישראל אומן:

בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה אמרתי לעצמי, 'ישראל! יש לך ניירות אמריקאים, לילדים שלך יש דרכונים אמריקאיים, לאשתך יש גרינקארד! קח את עצמך ועוף מכאן!
עדין אתה יכול לעלות על מטוס אבל בעוד שבועיים שלושה באים הנה ושוחטים אותך ואת אשתך ואת הילדים שלך'.
ככה אמרתי לעצמי. 'קח את עצמך ועוף מכאן. אל תעשה את אותה השגיאה שעשו בגרמניה אלו שחיכו עד אחרי הקריסטל נאכט' [ליל הבדולח].
אבל אז אמרתי לעצמי: 'לא! הפעם אני נשאר!'.
זו היתה החלטה מודעת.
אמנם את המכונית מילאתי בבנזין. אם היה מתרחש מה שחששתי מפניו לא ידעתי לאן כבר יהיה אפשר לנסוע אבל את המכונית מלאתי.
מלחמת ששת הימים פרצה ביום שני ה 5 ביוני 1967. אני זוכר שהלכתי ביום רביעי באותו שבוע בקצה רחוב קרן היסוד והסתכלתי לעבר העיר העתיקה. במשך כל השנים שהעיר העתיקה לא היתה בידינו התחושה היתה שפשוט אי אפשר להגיע לשם.
ואני רואה את העיר העתיקה, "בעיניך תראה - ושמה לא תבוא", ממש כמו בפסוקים האלה שנאמרו למשה רבינו על ארץ ישראל.
"ושמה לא תבוא".



כמה שבועות לפני המלחמה היה כאן קולגה מדעי מאוניברסיטת ייל, אדם יקר וידיד טוב, והלכנו לשכונת תלפיות להסתכל על העיר העתיקה. את הכותל אי אפשר היה לראות אבל אפשר היה לראות שני ברושים על הר הבית שאמרו שמתחת לברושים האלה שם הכותל.
בתקופה הזו כבר דיברו על התוכניות של ארצות הברית להגיע לירח, דיברו על תיירות לירח ועוד, והראיתי לו את שני הברושים ואמרתי לו: 'תראה הֵארְבּ, אתה רואה את שני הברושים האלה? מתחת לברושים האלה שם נמצא הכותל - ויש יותר סיכויים שאני אגיע לירח ממה שאני אגיע 500 מטר מכאן - לכותל המערבי, 500 מטר מכאן'.
זה היה במאי  1967 ושלושה שבועות אחרי זה כבר עמדתי בכותל, בבוקר חג השבועות אז הרשו להגיע לכותל בפעם הראשונה.
ובאותו יום רביעי בשבוע בו התנהלה המלחמה, אחרי שכבר התברר שהולך לנו טוב הלכתי לטייל ברחוב קרן היסוד והבטתי למטה על המראה של העיר העתיקה, ושמה, לפתע, מעל החומה - אני עדין מתרגש אפילו שעברו 45 שנה - ראיתי את דגל ישראל מתנוסס מהפינה הדרום מערבית של העיר העתיקה ליד מגדל דוד.



זה היה משהו! זה היה אולי הרגע הכי מרגש בחיים שלי! לא ידעתי כלל על כך שכבשו את הכותל. זה לא היה ידוע אז. ראיתי את דגל ישראל מתנוסס מעל הפינה הזו בחומה'!

[פרופסור ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2005 - ירושלים]

זה היה קטע מתוך תיעוד סיפור חיים של פרופסור ישראל אומן, זוכה פרס נובל,
לתיעוד סיפור חיים שלך או של בן משפחתך לחץ כאן 

 
כעת באתר 
 
תיעוד
 
זכרונותיו של זוכה פרס נובל, פרופ' ישראל אומן
 

 
זכרונות שופט בית המשפט העליון לשעבר השופט גבריאל בך


 
מזכרונותיו של מפקד חיל האויר לשעבר אלוף אביהו בן נון
 

 
זכרונותיה של גב' שושנה מתוסוב


 
זכרונות אלוף במיל' עוזי דיין יו"ר מפעל הפיס
 

זכרונותיו של מר עזריאל הירש
 
 עזריאל הירש
 
זכרונותיה של גברת נעמי חביב
 
נעמי חביב

על 'הבחורות ההן' שטמנו בחזה פרבלום
זכרונות איש אלכסנדרוני שמעון קוטנר




מזכרונותיו של מר ישראל חביב איש 'ההגנה'

 
   
מכון קורת - המוזיאון הוירטואלי לתיעוד קורות עם ישראל 

 

צור קשר: 052-4239706
       
כתיבת ביוגרפיה אודות מכון קורות כתיבת ספר זיכרון כתיבת ספר אישי
קו קו קו קו
כתיבת סיפור חיים הפקת ספר זכרונות משפחתי תיעוד לארגונים, רשויות ומוסדות תיעוד סיפורי חיים
קו קו קו קו
       
       
אינסטגרם טויטר גוגל + פייסבוק
 
         
בניית אתרים ג'ינט בניית אתרים ג'ינט מפת אתר תודות: תמונת הצנחנים בכותל: דוד רובינגר. ילדים בשדה כלניות: יאיר אפל כל הזכויות  שמורות למכון קורות | האתר עוצב ע"י אהובי כ"ץ-ונונו  
בניית אתרים - ג'ינט פיתוח