בעיירה שלנו ברומניה רובם הגדול של היהודים היו עניים. ביניהם היו סנדלרים וחייטים רבים. היו עניים שהתפרנסו מחלוקת פתקים בין הבתים עם זמני כניסת שבת. על זה נתנו להם איזה פרוטה.
באזור שלנו היו בין הרומנים להונגרים יחסי שנאה תהומית יותר מאשר כלפי היהודים.
בין ילדים יהודים לגויים היו יחסים טובים. לאחותי היתה חברה שסחבה לה את הילקוט בשבת לבית הספר עד שהמנהל אסר לעזור ליהודיה.
הנאצים לא הגיעו עד אלינו ברומניה אבל לאחר שחרור המחנות פליטים זרמו אלינו. כל משפחה לקחה כמה מן השורדים. כשהם הגיעו אלינו הם לא האמינו, 'ילדים? משפחות? יש עדין דברים כאלה'?
מלחמת העולם פורצת מעל ראשי - קטע מתוך סיפור חיים של מר ציון בדש
אמא קלפה שקדים במטבח ואנחנו הילדים שיחקנו בחצר ופתאום... מטוס צבאי ענק חלף מעל ביתינו. חשבתי שהכל יתפוצץ בבית. אז אמרו לי שהמלחמה שפרצה באירופה הגיעה אלינו. לא עבר זמן רב והגרמנים לקחו מאיתנו את הבית.
הבריגאדה היהודית מגיעה ללוב - קטע מתוך סיפור חיים של מר ציון בדש
אל הבריטים שכבשו את לוב הצטרפו חיילי הבריגאדה היהודית. כשראינו אותם התמלאנו גאווה: הנה יהודים אוחזים בנשק. התעוררו בנו געגועים לציון. כשהם באו לתפילה בשבת שמחנו כל כך אבל קרה שם מקרה שהתמיה אותי כילד:
להסתדר בין הגויים - קטע מתוך סיפור חיים של מר ציון בדש
שמעו של סבא שלי כנגן מקצוען על קאנון הגיע לאזני הערבים. פעם הזמין אותי קאדי חשוב לנגן בחתונה אלא שזו התקיימה בתקופת האבילות על חורבן בית המקדש. סבא נקלע למצוקה. בסוף הוא נחלץ על ידי רעיון מקורי.
הקהילה השתמשה בתרומות של העולים לתורה לתמיכה בעניים. אבא היה מסמן את פרטי התרומה על ידי שימוש בספר תהילים.
בשבת היו עוברים בין בתי היהודים וקוראים 'מוציא', אות לבעלי הבית שבאו לאסוף חלות שבת לעניים.
על רומנטיקה יהודית - קטע מתוך סיפור חיים של מר ציון בדש
הקשר בין בחורים לבחורות התנהל בצניעות. המנהג בטריפולי היה שבמוצאי שביעי של פסח הבנות היו יוצאות לפתח הבית והבחורים היו עוברים עם שי צנוע למשפחה של בחורה בה הוא רוצה. אם קבלו ממנו סימן שיש על מה לדבר.
מכות ליהודים: אבא הבא בתור - קטע מתוך סיפור חיים של שלמה פ'
כשהוא היה ילד תפסו כמה חבר'ה גויים את אבא שלי וקברו אותו חי בשלג. בנס הוא יצא מזה.
למשטרה החשאית בעיירה היתה רשימת יהודים שהיו ב'תורנות' לקבל מכות. היו לוקחים אדם מהבית, מכים כמה שעות - ו'לך הביתה'.
הפוגרום של 1945 בטריפולי - קטע מתוך סיפור חיים של מר ציון בדש
במקביל לרגשות הלאומיים שלנו גם הערבים דרשו עצמאות. עם הידיעות על המאורעות בארץ ישראל הם תבעו נקמה ביהודים. לא היינו מוכנים והבריטים היו אדישים. התוצאות בטריפולי היו קשות מאד. מעל 200 יהודים הרוגים.
החלבן בשכונת היהודים - קטע מתוך סיפור חיים של מר ציון בדש
היתה תקופה שבח'ארה של היהודים בטריפולי היה עובר ברחוב 'חלבן' יהודי. בעצם זו היתה מחלבה ניידת כי החלב שנמכר היה בעטיני העזים שהוביל 'החלבן'. מי שרצה לקנות חלב נתן לו כלי ו'החלבן' חלב לו ישירות מהעז.
סבא חומק מצבא הצאר - קטע מתוך סיפור חיים של השופט מר מנחם אילן
כיון שסבא היה יהודי פשוט, לא בן של גביר או של רב חשוב, הוא לא הצליח להתחמק מזימון לגיוס. עד שהוא אימץ לעצמו זהות של בכור שנפטר ובכורות היו פטורים מן הצבא. בסוף הלשינו עליו והוא נאלץ לברוח מרוסיה.
איש s.s. בועט אותי מגרמניה - קטע מתוך סיפור חיים של השופט מר גבריאל בך
שבועיים לפני ליל הבדולח היינו בדרכנו מגרמניה להולנד. על הגבול עצרו אותנו אנשי ס.ס. וחששנו לגורלנו. שוחררנו ממש כשהרכבת כבר נסעה. בעליה למדרגות הרכבת חטפתי בעיטה באחורי מאיש ס.ס. וככה נפרדתי מגרמניה...
הרפתקאות מסוכנות בהתרמה לציונות בגרמניה שנת 38' - קטע מתוך סיפור חיים של השופט מר גבריאל בך
מנהלת בית הספר הכריזה על תחרות איסוף תרומות לבנין ארץ ישראל. נכנסתי לבתים ובטון מאיים שאלתי: 'יש כאן יהודים בבניין?' וכשאמרו לי היכן התרמתי אותם. בבית קפה אחד טען גבר אותו התרמתי שהוא לא יתרום! מדוע?
הדודה ילדה במחבוא והוסגרה - קטע מתוך סיפור חיים של גברת נעמי חביב
לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ברחנו לסבא וסבתא בסלובקיה שם נכנסנו לבונקר ביער. את הדודה שעמדה לפני לידה לא יכולנו לקחת והיא ילדה אצל הכפרית אצלה התחבאה אך לאחר הלשנה הם נרצחו. הדוד זיהה אותה בקבר אחים.
הונגריה גאה עם טלאי צהוב? - קטע מתוך סיפור חיים של גברת נעמי חביב
מאז שהנאצים נכנסו להונגריה חוייבנו ללכת עם טלאי צהוב, כילדה מבית ספר חרדי שדקלמה שירים לאומיים של הונגריה זו הייתה עבורי השפלה. האמנו בהונגריה וחשנו בטוחים. יכולתי להרגיש איך המבטים ברחוב ננעצים בגבי.
אושוויץ? לא רוצים להאמין - קטע מתוך סיפור חיים של גברת נעמי חביב
עוד בשנת 42' ידענו על ההשמדה. נהג רכבת לאושוויץ הביא מכתב מאחד היהודים שהתחנן: תברחו! אמי ניסתה לשכנע יהודים לברוח אך לא האמינו לשמועות. חונכנו חינוך פטריוטי הונגרי והיינו בטוחים שהונגריה תגן עלינו.
עם הצנחנים מארץ ישראל - מתוך סיפור חיים של גברת נעמי חביב
עם תום המלחמה, כשיצאנו מהיערות בהם הסתתרנו בסלובקיה הגענו לעיר בה פגשנו בצנחנים היהודים שנשלחו מהיישוב היהודי בארץ ישראל להצלת יהדות הונגריה וסלובקיה. כשכספם אזל הם לוו מאיתנו כסף וכשעלינו החזירו לנו.
בבונקר ביערות הקרפטים - מתוך סיפור חיים של גברת נעמי חביב
כשהמצב בהונגריה החמיר ברחנו לסלובקיה. שמענו שאפשר להתחבא ביערות הקרפטים, שילמנו והכינו לנו בונקר ביער. שהינו שם 5 חודשים ברעב, צפופים ומפוחדים. ובכל זאת הכנסנו אורחים, עברנו שוד אבל שרדנו את הנאצים.
דייזי, תלמידת תיכון ממשפחה יהודית בבגדד, אולצה לשמש ככרוז בהפגנה אנטי ישראלית שנערכה בבגדד. כך עברה בעיר ממקום למקום קוראת נאום שטנה נגד המדינה אליה תעלה בעוד חודשים מספר.
